מרפיימן יצחק

יצחק פיימן פשוט לא מתפקד כמו מורה שצריך להיות במסגרת חינוכית, נקודה. ההתנהגות שלו כלפי תלמידים מלאה בזלזול, חוסר רגישות וחציית גבולות, וזה מרגיש כאילו הוא שוכח כל הזמן שמולו יושבים בני נוער ולא חבר’ה לצחוקים. השיח שלו בכיתה כולל הערות מיניות ובדיחות לא במקום, והוא מרשה לעצמו לדבר בצורה שמביכה ומקטינה תלמידים בלי שום מודעות או אחריות. הדרך שבה הוא “מלמד” מבוססת יותר על פחד והשפלה מאשר על ידע. שאלות בכיתה ובחנים לא נועדו לבדוק אם הבנו, אלא להראות לנו כמה אנחנו לא מספיק טובים בעיניו. כל טעות קטנה הופכת לנאום, וכל תלמיד עלול להפוך לשק חבטות מול כל הכיתה. במקום לעודד ולתת תחושת ביטחון, הוא משתמש בכוח שלו כדי לשלוט ולהרתיע.

הביקורת הזו לא נכתבת מתוך גחמה או אנטי אישי, אלא מתוך חוויה מתמשכת של חוסר ביטחון, זלזול וחציית גבולות מצד מורה שאמור לשמש דמות חינוכית. מהרגע הראשון היה ברור שמשהו כאן עקום: השיח בכיתה גלש שוב ושוב לאמירות שלא אמורות להיאמר לתלמידים, בטח שלא במסגרת של מגמד״א. בדיחות מיניות, רמיזות זולות וטון שמתייחס לתלמידים כאל אובייקטים לבדיחה – לא כאל בני אדם צעירים שבאו ללמוד ולהציל חיים. זה לא הומור, זה לא “סגנון”, וזה בטח לא חינוך. כשהתלמידים העזו להציב גבול ולפנות לגורמים אחראיים, במקום בדיקה עצמית או תיקון – הגיעה ענישה קרה ומכוערת. היחס השתנה באחת: זלזול גלוי, עוקצנות קבועה, והצהרות חוזרות על כך שהוא לא רוצה להיות שם ושאנחנו נטל. מורה שמצהיר בפני תלמידיו שהוא תקוע איתם ושאף אחד לא מוכן להחליף אותו, יוצר אווירה רעילה שבה כל שאלה מרגישה כמו חטא וכל טעות כמו פשע. הבחנים והשאלות בכיתה לא נועדו לבדוק ידע אלא להפחיד, לבייש ולהפעיל כוח. תלמיד יכול לשבת בשקט, לא להפריע, ואז להיקרא לענות על שאלה – ואם הוא מהסס לשנייה, מיד מגיע מופע ההשפלה הקבוע: האשמות שלא למד, איומים סמויים בהדחה מהמגמה, והלבנה פומבית שאין לה שום ערך פדגוגי. זה לא מפתח מצוינות, זה מרסק ביטחון. ואם כל זה לא מספיק, היה גם רגע שמסכם הכול. תלמיד כתב שלא יוכל להגיע לשיעור בגלל לוויה של חייל. התגובה שקיבל מהמורה לא הייתה הבנה, לא תנחומים, אפילו לא שתיקה – אלא סטיקר ציני שכתוב עליו “מעניין מאוד”. חוסר רגישות כזה הוא לא “פספוס”, הוא בחירה. ובמערכת כמו מד״א, שמתיימרת לחנך לערכים של אנושיות, חמלה וכבוד לחיי אדם – זו סטירה בפרצוף. מורה שלא שומר על גבולות, שלא מכבד את תלמידיו, ושמשתמש בכוח שלו כדי להקטין ולהשפיל, לא ראוי להיקרא מחנך. זה לא עניין של דעה אישית או חוסר התאמה – זו בעיה מערכתית שדורשת התייחסות רצינית. מי שמתעקש לקרוא להתנהלות כזו “הוראה טובה”, צריך לשאול את עצמו איזה ערכים הוא באמת רוצה לראות בדור הבא.

יצחק פיימן הוא מורה נורא. אני לא יודעת לגביו בתור מרצה באוניברסיטה אבל יודעת שבתור תלמידה שלו במגמד"א מודיעין, לא באנו לו טוב מהרגע הראשון וזה ניכר. יצחק התחיל את השנה ישר עם הטרדות מיניות והערות לא הולמות כלפי התלמידים והתלמידות שלו. כמו "אני אשב עליך", "תן לזה ביד" (כשמדובר בבלון), "מציצות מצחיק אותך?" ועוד. לאחר שנשלחה הודעה לרכזת המגמה, יצחק נהיה קר ורע כלפי תלמידי המגמה. כל פעם שדיברו- אפילו לשנייה, הוא הבהיר לנו כמה הוא לא רוצה להיות פה בהערות כמו "חיפשתי בין כל המורים למגמד"א ואף אחד לא רוצה להחליף אותי" או "אתם כמו קוץ בתחת". כל זה גם עם הערות ובחנים משפילים כלפי התלמידים שלו, שממש לא נועדו כדי לחפש ידע אלא כדי להלבין פניהם ברבים. תוכל לשבת בכיתה בשקט כשפתאום הוא ישאל אותך שאלה שאתה לא בטוח לגביה, אם אתה חושב ליותר משנייה הוא יתחיל עם אותה התלוננות כל פעם, "שיעורי הבית זה לחזור על החומר, לא עשית שיעורי בית. חלק מכם עוד מעט יקבלו הודעה על כך שלא יוכלו להיות במגמה יותר". לקרוא ליצחק פיימן מורה טוב זאת בושה למערכת החינוך, בושה למגן דוד אדום, ובושה לעצמכם. בע"ה נעשה ונצליח.

מרצה מעולה! תמיד מוכן לעזור ולהסביר שוב כשצריך. ממליץ בחום!

מרצה טוב מאוד. השיעורים מעניינים והוא זמין לעזרה. ממליץ בחום!